<h1>ספר המצות לרמב"ם — לאוין קע"ט</h1>
<h2>דף סז.</h2>
והמצוה הקע"ט היא שהזהירנו מאכול אי זה שרץ שיהיה מבלתי יחוד בין שרץ העוף בין שרץ המים בין שרץ הארץ. והוא אמרו ית' (ס"פ שמיני) אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ השורץ ולא תטמאו בהם ונטמתם בם. זה לאו בפני עצמו ולוקין עליו. והוא דומה לאיסור כולל. לפיכך מי שאכל כלום משרץ הארץ לוקה שתים, אחת משום השרץ השורץ על הארץ שקץ הוא לא יאכל (ל"ת קע"ו), ואחת משום אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ השורץ. ומי שאכל כלום משרץ העוף לוקה שתים, אחת משום וכל שרץ העוף טמא הוא לכם לא יאכלו (ל"ת קע"ה), ואחת משום אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ. ואם אכל בעל חיים אחד בעצמו והיה אותו בעל חיים יעוף וילך על הארץ עד שיהיה שרץ העוף ושרץ הארץ חייב עליו ארבע מלקיות. ואם חובר אל זה שיהיה גם כן משרץ המים יהיה חייב עליהם שש מלקיות. החמישי משום דג טמא שנאמר בו מבשרם לא תאכלו (ל"ת קע"ג), והמלקות הששי משום אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ השורץ לפי שהוא כולל גם כן שרץ המים. ואין אצלנו כתוב לאסור שרץ המים זולת אמרו אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ השורץ. ובאלו השרשים אמרו בגמר מכות (י"ו:) אכל פוטיתא לוקה ארבע נמלה לוקה חמש צרעה לוקה שש. וזהו הפירוש שפירש כל מי ששמעתי אומ' או ראיתי דבריו בפירושו אשר פירש בזה המאמר שהוא אכל פוטיתא לוקה ארבע וכו'. והוא פירוש בלתי אמתי לא ימשך ולא ישלם אלא על חלוף השרשים האמתיים שבא עליהם המופת בלשון התלמוד. וזה כי אתה כשתעיין במה שהקדמנו הֵנה תמצאם שחייבו שלש מלקיות מלאו אחד והוא אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ השורץ. וכבר התבאר ביטול זה ושלא ילקה שתי מלקיות על לאו אחד בשום פנים כמו שבארו בגמר חולין (פ"ב., ק"ב:). וכבר הקדמנו אנחנו זה השרש ובארנוהו פעמים (שרש ט' עמ' קנ"ט, ל"ת כ"ו, ס', צ"ד, צ"ח, קמ"ג, קס"א, ק"ע). והנה אביא לך ממנו דמיונות במה שעתיד (ל"ת קצ"ה, שי"ח—ט'). והמאמר האמתי אשר לא תתמה ממנו ולא תרחיקהו כי מי שאכל בעל חיים יהיה הוא בעצמו שרץ העוף ושרץ המים ושרץ הארץ לוקה שלש מלקיות לבד. אחת משום שרץ העוף שהתבאר בו לאו, ואחת משום שרץ הארץ שהתבאר בו לאו גם כן, ואחת משום אל תשקצו את נפשותיכם שיאסור שרץ המים גם כן בכלל כל שרץ באמרו אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ השורץ. ואם אכל שרץ הארץ לבד לוקה אחת משום שרץ הארץ. וכן על שרץ העוף אחת משום שרץ העוף. וכן על שרץ המים לבדו אחת משום אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ השורץ. ואין בהיות זה הלאו כולל שרץ הארץ לוקה על שרץ הארץ שתים. כי אילו באו לנו אלף לאוין מבוארים כולם בשרץ הארץ אינו לוקה עליו אלא מלקות אחת לפי שכלם נכפלו בענין אחד בעצמו. ואפילו אמר שרץ הארץ לא תאכל שרץ הארץ לא תאכלו שרץ הארץ לא יאכל כן אלף פעמים לא יתחייב עליו אלא מלקות אחת. התראה אלו שקבעו זה השרש הנפסד יסברו שמי שלובש שעטנז לוקה שתים בעבור שבאו בו (קדושים י"ט ותצא כ"ב) שני לאוין מבוארים. לא ראיתים מעולם יסברו זה אבל יגנו אותו אילו אמרו אדם אחר, ולא יגנו עצמם באמרם ששרץ הארץ או שרץ העוף לוקה עליו שתים אחת בעבור הלאו המבואר בו ואחת משום אל תשקצו. וזה מן הבאור בענין לא ייעלם מן הנער הסכל. ואשוב להשלים הכוונה שהתחלתי לבארה ואומַר כי כשיקרה שיתיילד בעל חיים בזרע מן הזרעים או בפרי מן הפירות ואחר כן יצא לאויר ואע"פ שלא נגע בשטח הארץ הנה אם אכלו אחד חייב מלקות אחת. לפי שבא בו לאו בפני עצמו כמו שבארנו במצוה שלפני זאת. ואם פירש על הארץ והלך בה חייב על אכילתו שתים. אחת משום וכל השרץ השורץ על הארץ לא תאכלום כי שקץ הם (ל"ת קע"ח), ואחת משום וכל השרץ השורץ על הארץ שקץ הוא לא יאכל (ל"ת קע"ו). ואם קרה עם זה שלא יהיה פרה ורבה חייב עליו שלש מלקיות. השתים שקדם זכרם והשלישית משום ולא תטמאו את נפשותיכם בכל השרץ הרומש על הארץ (ל"ת קע"ז). ואם נתחבר אל אלו שיהיה מעופף חייב עליו מלקות רביעית משום כל שרץ העוף טמא הוא לכם לא יאכל (ל"ת קע"ה). ואם יחובר אל זה שיהיה שט במים עם היותו מעופף כמו שנראה זה תמיד במינים רבים חייב עליו חמש מלקיות. זה המלקות החמישית משום שרץ המים שכלל אותו לאו והוא אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ השורץ ולא תטמאו בהם. ואם יחובר אל זה שיהיה זה הבעל חיים בעצמו המתיילד מן האוכל עוף גם כן חייב עליו מלקות ששית משום את אלה תשקצו מן העוף לא יאכלו (ל"ת קע"ד). ולא תרחיק התיילד עוף מעפוש הפירות. שאנחנו רואים תמיד עופות יתיילדו מן העפושים והם יותר גדולים מן האגוז הקטן. ולא תרחיק היות מין אחד בעצמו הוא עוף טמא והוא שרץ העוף. שזה אינו רחוק. כי הנה יהיה לו עניני העוף ופעולותיו ועניני שרץ העוף. הלא תראה פירושי הקדמונים כלם מנו בכלל אלו השש מלקיות דג טמא ושרץ המים. וזה גם כן אמת ולא ארחיקהו. כי הנה יתכן שיהיה דג ושיהיה שרץ המים וכמו כן יהיה עוף ויהיה שרץ המים וכמו כן יהיה עוף ויהיה שרץ העוף. וזה הוא הפוטיתא שהוא עוף ושרץ העוף ושרץ הארץ ושרץ המים ולפיכך חייבין עליו ארבע מלקיות. והנמלה לוקה עליה חמש. וזאת הנמלה הנזכרת הנה היא הנמלה הפורחת המתיילדת מעיפושי הפירות שאיננה פרה ורבה. וחייב עליה אחת משום שרץ שפורש מן האוכל (ל' קע"ח), ואחת משום שורץ על הארץ (ל' קע"ו), ואחת משום רומש על הארץ (ל' קע"ז), ואחת משום שרץ העוף (ל' קע"ה), ואחת משום שרץ המים. והצרעה המתיילדת מן העיפושים ג"כ נוספת על אלו היותה עוף ושרץ העוף. ואינו נמנע התיילד הצרעה או הנמלה או זולתם ממיני העופות והשרצים מן העיפושים ובתוך האוכלים אלא אצל הסכלים שאין להם ידיעה בחכמת הטבע אלא יחשבו כי כל מין אי אפשר שיתיילד איש מאישיו אלא מזכר ונקבה בעבור שהם רואים זה העניין ברוב כן. ושמור אלו השרשים והבין זה העניין כי הוא דבר דבור על אפניו. וכבר בארתי לך העניינים שבהם תתבונן ותאמר זה הבעל חיים חייב אדם על אכילתו כך וכך מלקיות וזה אינו חייב עליו אלא כך. ומאלו הכתובים יתבאר לך כי מי שאכל בעל חיים כלו לא נבקש לו שיעור ולא נאמר אם היה בו כזית אבל אם אכל יתוש קטן לוקה שלש מלקיות משום השרץ הרומש ומשום השרץ השורץ על הארץ ומשום שרץ העוף. והנה אמרו גם כן (מכות י"ו:) המשהה נקביו עובר משום בל תשקצו וכן מאן דשתי מיא בקרנא דאומנא והוא כלי המציצה עובר משום בל תשקצו את נפשותיכם. והוא ההקש שבאכילת הדברים הנמאסים ושתיית הדברים המגונים שירחיקום רוב בני האדם. כי כל זה מוזהר ממנו אבל אינו חייב עליו מלקות בעבור כי פשטיה דקרא הוא בשרץ לבד. אבל יכוהו על זה מכת מרדות. הנה כבר התבאר לך כל מה שהקדמנו שזה הכתוב שהוא אל תשקצו אמנם לקחנו ממנו איסור שרץ המים בלבד שלא בא בו לאו מיוחד זולת זה. והבין זה.
